החודש נהגתי על סובארו אאוטבק החדש (ראו מבחן), רכב פנאי במתכונת מיושנת — מרכב סטיישן מוגבה והנעה כפולה קבועה. הרוב מעדיפים רכב פנאי מפונפן, אני מעדיף אותו קשוח נטול איפור ומניקור. הביקורת העיקרית המופנית כלפיו היא לעבר יחידת הכוח המיושנת. וזה נכון, היא מיושנת.

החודש שחלף / בא מהשוליים
צילום: יואל פלרמן

מנוע אטמוספרי גדול ולא מנוע טורבו חדיש, או הנעה היברידית. אפשר בהחלט לבוא בטענות לסובארו. רק שאני חייב להודות שמצאתי את יחידת הכוח הזאת כחביבה מאוד, אפילו עם תיבת ההילוכים האוטומטית־רציפה. כן, אני לא משונאיה ואני יודע שיש לא מעט כאלה שמתעבים תיבה רציפה. היא יעילה. וככה גם המנוע המיושן. החיבור ביניהם עובד טוב ויחידת הכוח הזאת נינוחה ואמנם לא זריזה וחזקה כמו אחת מודרנית, אבל היא לא תגרום לכם להיות אחרונים ביציאה מהרמזור. ואתם יודעים מה, מבחינת צריכת דלק האאוטבק הזה היה די בסדר.

ובעיקר אני אוהב את האאוטבק הזה כי יכולות השביל נהדרות עם ההנעה הכפולה הקבועה ולא כזו במתכונת 'אחוריים שנכנסים לפעולה רק כשצריך', והוא גם מעניק נוחות נסיעה נהדרת כמעט בכל תוואי. אז תשמרו לכם על רכבי הפנאי המפונפנים שלכם ותשאירו לי את האאוטבק המאותגר טכנולוגית. אנחנו נזדקן יחד נהדר.

החודש שחלף / בא מהשוליים
צילום: פבל צ'רניצקי

החודש גם נהגתי על סקייוול ET5 (ראו מבחן) — שנכנס היישר לגוב האריות מול יונדאי איוניק 5 וסקודה אניאק. רכב פנאי בגודל בינוני, עם הנעה חשמלית, וכזאת שמציעה 400 קילומטרים אמתיים. נהגתי בו הרבה יותר, והאמת, היה לי ממש כיף. כן, אני עם מכוניות הבנזין והמנועים המיוחדים, נהניתי. אל תהיו מופתעים, כבר אמרתי שהעתיד לא רק שלא יהיה נורא, אלא שכנראה יהיה לנו די כיף. הנאה שלא מגיעה מצלילים, ריחות ותחושות, אלא כזו שמגיעה מיכולת גבוהה. ואיכות נסיעה.

ואפרופו איכות נסיעה, מיד לאחר שהחזרתי את ה־ET5, כשנכנסתי למכוניתי היום־יומית שלי — זאת שהוחלף בה כל חלק מכני פגום והכל חודש וחוזק — היא כל כך קרקשה והתחושה הייתה כמו לנהוג בגרוטאה. ממש כך. והיא לא. היא נהדרת וכיפית ומעניקה תחושה של מכונה מאוד מהודקת. וזה אולי מסביר בפעם המי יודע כמה, את אחד מהיתרונות של רכב חשמלי — השקט. קל כל כך להתרגל לזה ואז בן רגע שאר המכוניות עם מנועי הבעירה הפנימית הופכות למיושנות. גם אלה שתאריך לידתן לא רחוק.


ואפרופו מנועי בעירה פנימית, מכרתי את אחד ממנועי הבעירה הפנימית המרשימים יותר שיוצרו בתקופתו. לדעתי כמובן. הוא היה בתוך תא המנוע של ב.מ.וו M5 מודל 1990 ואנחנו נפרדנו לאחר החלפה של טבין ותקילין למטרת קניית בית. אני מתנחם שהבעלים הוא בחור מקסים וכולי תקווה שהוא יחייך בזמן הנהיגה איתה יותר ממה שאני חייכתי.

אז הב.מ.וו הזאת שלי נמכרה, לשמחת אשתי ולעצב בתי הקטנה והיחידה. הפספוסה אהבה את המכונית הזאת למרות שכמעט ולא נסעה בה. בכל מקרה, יש מצב שעוד מכונית מהאוסף תצא למכירה לטובת אותו מבנה נטול גלגלים המיועד לשינה וכאלה.

ממש לא אוהב את הקטע הזה של ההתברגנות.

[email protected]